איש תחת אשוחו....אוכל סופגניות.

חתיכת סוס יאור.

אז שוב שלום!
עליתי על העניין....בהתחלה כל דבר שראיתי, נשמתי, אמרתי...היה מתקטלג לי בראש ל"זה לבלוג!!!!הם חייבים לשמוע על הטרוף הזה!!!"....ועכשיו?
מה קרה לי שכבר אין בי את התהליך הזה? נדמה לי שקוראים לזה הסתגלות...הדברים כבר לא כל כך מרעישים או מטלטלים...לא כל דבר נראה לי הזוי או מכעיס או משמח או...בעיקר- שווה דיווח.
לא כל איגואנה בגודל מטוס בואינג מדגדגת לי את יצר הכתיבה...לא כל מחדל חברתי מעיף אותי מהרגליים...
אבל...
עדיין, יש את הרגעים האלו , למשל כשאני מכינה צהריים לבנות ומפרקת כרובית לפרחים...הם יוצאים לי גדולים לא משנה מה אני עושה...ואז, צפה לי תמונה של חברה אהובה במיוחד שבאופן פלאי מייצרת אוכל קסמים של גמדים (גמדות במקרה הנדון). כל מאכל יהיה חתוך וערוך באופן כמעט לא אנושי (אגב-היא הכי אנושית שאני מכירה) לפרחים קטנטנים, או לקוביות מושלמות....וגם מאד טעים...ואז אני חייבת לרוץ להתקשר אליה. אז מסתגלים, אבל לא לחלוטין ולא באופן גורף...תמיד יש איזה כרובית שכזו שמגלגלת אותי לשם.
חלק מנסיונות המשפחה שלנו לעכל את המקום הזה כרוך בטיולים...כי עם כל הכבוד לסן חוזה (ואין שמץ כבוד) קוסטה ריקה שווה בגלל המקומות שהם....בעיקר לא סן חוזה.
אז אנחנו מטיילים הקצב כמעט רצחני - ומי יסבול מזה חברים יקרים ואהובים שלי???מי??? ברור שאתם. אתם עומדים בפני מתקפת תמונות של מקומות קסומים וילדות קסומות לא פחות. קחו בחשבון שיהיו תמונות שמנציחות את אותה הסיטואציה מ 30 זויות שונות (בעיקר בשביל הסבתות) כל לחי (בין אם של הפנים או של הטוסיק-לא שלי) מתועדת ...אז מה צפוי לכם?
חיות וחופים
ילדות שאחת מהן חגגה יומולדת 6 ובגן חגגו גם את יום האם ויום הילד
חתולה אחת שחרחורת
והרי ההקדמות:
חיות וחופים:
יצא לנו לטייל למקום נפלא שמנצא בצפון ושמו גואנקסטה...למי מכם שזוכר בראשית דרכנו כאן נדפקנו קשות ביותר בנסיעה מאורגנת לפנמה...הפיצוי מחברת הנסיעות התגשם בצורת מלון מעולה בחוף קונצ'אל (צדפה למי מכם שאינו  מגמגם ספרדית) היה....טוב תראו.שנייה לפני שתראו...כי ייתכן שהסדר לא בדיוק בסדר, ככה זה כשמעלים מליוני תמונות...זולי היה אלוף ולקח שעור גלישה ראשון...בהתחשב בצילו המפואר של אחיו הצעיר הגולש המפזז-זה אפילו פי חמש ראוי להערצה. שחקת אותה זולי!

חזרנו .
התרחיש הבא הוא ארוע רב משמעות במיוחד. לפני שש שנים בדקות האחרונות של החופש הגדול (23:12) נולדתי כאמא. אין ספק שזו החוויה העצמתית ביותר שחוויתי...אני משערת שיש רבים שמרגישים כמוני. עוצמת האהבה והחרדה ששטפו אותי בשנייה שמעין נולדה השאירו אותי המומה ומרוסקת...אני עד היום מדביקה חלקיקים בשקט בשקט בלילה כשאף אחת לא רואה...או צריכה שאנגב לה, אאכיל ,אפריד, אקריא  אגיד לאחותה ש..וכו...ובכן. יומולדת. אני לא ממש מסמפטת את התהליך השגרתי פה שכולל ליצנים ואיפורי פנים בצבעים שדומים מדי לגואש...וסוכריות שלא ברור מה יותר מסוכן בהן-חנק או הרעלה ולסיום כמובן פיניאטה-תביא מכות רצח לדמות שבחרת (ספיידרמן או דורה שולטים ) ותקבל גשם של סוכריות שאני לא בטוחה מה יותר...אה , כבר אמרתי.
אני בעט פשטות
תמימות
ילדות שקטה...צנעה...
חבל רק שקרעתי את התחת וכיליתי לילותי בהכנה לפשטות...תמימות וכל השטויות שציינתי קודם.
אבל יצא יפה אאז הנה ....
נושא היומולדת היה נסיכות (ברור לא...)אבל עם טוויסט קטן. נסיכות ואבירים סטייל ימי הביניים.
תפרתי לכל ילדה כובע שפיץ שאותו הן קישטו בחגיגה...כל ילדון קיבל חרב מעץ בלסה (כך שהפציעות תהיינה פחות קשות) ומגן. תרגמתי בעזרת חברה את הספר המופלא והקסום (והמאד מאד מאד מומלץ) הזה. שיא העניין היה אמור להיות משחק בבועות סבון ענקיות בחצר. יא מפגרת-לכי תקני 4 ליטר בועות ויאללה.....אבל לא. חייבת לסבך..בשם הפשטות כמובן.
אני אכין חומר בועות לבד.
לעזאזל.
נסיונות אינספור בחומרים שלדעתי משתמשים בהם להכנת אמל"ח (גליצרין למשל??!?!?!) ועוד מני מטעמים ....שרביטים עשויים קשי שתיה וחוט...ומה לא!!!!!!!!!!!!!1 גורנישט. בועת האשליות שלי התנפצה שוב ושוב בפני...וזה שרף לאללה ...הסבון אתם יודעים.
בסופו של יום הסבון נרכש בכסף מלא בוולמרט. אבל היה שוס...נהנינו עד מאד...שמלה נתפרה ויצאנו לדרך.
מהחזית הביתית נתפרה מתנה שכללה ערכת תפירה ראשונה לילדה המתוקה הזו..ובה סרטים וכפתורים (שנשלחו מדודה דבי) בדים ולבד וכרית סיכות ומחטים....וספר תפירה מקסים שישמש אותה קצת יותר מאוחר. ואיך נסתדר בלי פיית יומולדת מתוקה שמגיעה עד לכאן באישון לילה להכין את שולחן היומולדת והקישוטים ו...השוקולד!
כיף להיות אמא- מי אמר שלא!!!!!!!!!!!!!
חוצמזה- כדי שלא ישעמם קבלה מעין מחברים שלנו חתלתולה קטנה ומתוקה מאד בשם קאתיה...היא בסדר.
התמונות לא על פי סדר. תסבלו בשקט או תדלגו...לא נכעס אבל יש בוחן בסוף.

  מעין המלכה ביקשה מילדי הגן שלא יביאו מתנות אלא שכל ילד יביא פרח...היה צבעוני!

מארועי הגן ותסכול אישי אחד.
יום האם.
שנים...שנים שישבתי בגן ובכיתה והכנתי מאפרות או דברים אחרים לאמא שלי לכבוד יום האם....שנים!!!!! שנה אחת אפילו הגדלנו ולקחנו (אחי ואני) את צנצנת הגרושים והלכנו (ברגל לבד כמובן...פעם זה נראה הגיוני) לפרחי אביבה במוריה ורכשנו זר לאמא ליום האם.המוכר עשה פרצוף על הגרושים-חתיכת קקה חסר מעוף.
שנים
ש  נ  י  ם!
והנה אני אמא...וקראו זה פלא. אין יום האם. נאדה. גורנישט.
יום המשפחה.
מה זה העניין הזה!!!! אני משפחה כל הזמן יוחזר יום האת לאלתר!
בקוסטה ריקה הכל לא הגיוני מלבד: יש יום האם.
יש!!!!!!!!
הגננת הנפלאה בקשנה שהילדים יתחפשו לפרחים ופרפרים(למה אני צריכה לעבוד ביום הזה למה?????) ועשו לאמהות ארוחת בוקר ושיר ואפילו טיפול מניקור ואיפור (על ידי הילדים)....התוצאות היו מעניינות אבל היה מגניב לגמרי. הנה

טיולים!!!! הנה עוד
נסענו למקום מופלא בשם מנואל אנטוניו...כשעתיים וחתי מכאן ויש שם גם חברים ישראלים מקסימים במיוחד. יצאנו לפארק הלאומי והמדריך גרם לבנות להרגיש כמו חוקרות טבע...היו קטעים . והחוף...אללי...החוף. די מילים...תמונות?

ומיד יצאנו לנו להרפתקאה הבאה...פארק טורטוגרו.
תבינו...לא, בעצם מי שלא ראה לא יוכל להבין...כל כך יפה שם...פה...איפה שלא תקראו לזה.
כמעט 4 שעות נסיעה, הפעם לכיוון השני הקאריבי...ועוד כשעתיים בסירה...ועולם הג'ונגל העשיר ביותר שפגשתי הגיע.
טיול על החוף ביום-צבוני ים בוקעים ורצים למים...בהתחלה הבנות מבועתות מהחיות הקטנטנות דמויות החרק...אבל אז הקסם מתחיל לפעול והן מעודדות אותם בקריאות ובמבטים מלאי התפעלות.
לילה...ילדה אחת נרדמת המנשא גב...את הילדה השנייה משאירים ערה באמצעים לא כשרים (תראי הנה ציפור..לוויתן...פיל...) צבות ים ענקיות עולות לאור ירח אל החוף. המים כסופים והן צועדות בכבדות לעבר החוף. מוצאות מקום אנחנו מעליה בפנס אדום רואים הטלה של כמאה ביצים...מעין בהתחלה נבהלה מהגודל (אבל ממש נבהלה...אחרי שראתה את התינוקות ציפתה כנראה לשווה ערך) אבל אז ...כן...שוב הקסם עושה את שלו. כשהצבמ מכסה את הבור מעין חוטפת שטוזה של חול ונקרעת מצחוק (אבל בשקט כי אמרנו לה שצריך להיות שקטים)...
אני חייבת להודות שזה היה מאד מרגש...אנחנו בחוף יפה בלילה...ירח...ומכל עבר צלליות שחורות מנצנצות של צבות ים עתיקות כאלו...עולות  להטיל.
את מעין מאד הטריד כשהאמא חזרה למים.."אבל לאן היא הולכת בלי בתינוקות שלה....אמא, מה ...לאן היא הולכת...לא...אבל מה יהיה אתם עכשיו.מה הם יישארו לבד...מי ישמור עליהם במים...מה היא לא אמא שלהם כבר...אמא? אמא...?"
יעבור לה...אולי.אבל בינתיים היא מרגשת אותי עד דמעות הילדה הזו.....חוזרים למלון אחרי כמעט 3 שעות טליה מתעוררת "איפה הצבים?"....נו שויין.
אין תמונות מההטלה כי אסורץ...תאלצו לבוא לבקר כאן. יאללה בואו הקפה עלינו.
הנה מקבץ חיות וחיוכים.

ובחיי היומיום מה?
קבלנו חבילה משובחת במיוחד מחברה שכללה גם סולת (שאין) ושקדי מרק (חולני אך טעים) ומליוני סיכות לילדות....נקראתי לשחרר את החבילה מהמכס....איימו לשלוח למשרד הבריאות...אסור לשלוח אוכל (מסתבר) היא גם כעסה-מה העניין שלכם יש כאן הכל למה את צריכה אוכל....אחותי-אמרתי לה...בחייאת...שקדי מרק יש לך? החבילה שוחררה מיד. (זו הגרסה המשופצת למה שקרה)
ואני עדיין רצה...שלוש פעמים בשבוע...ובעוד 10 ימים יש מרוץ שבו משתתפים 5000 איש-מאורגן על ידי העמותה למחמה בסרטן השד...יהיה ורוד במיוחד...תחזיקו לי אצבעות!
ומחר?
או.
מחר נוסעים לראות לוויתנים.
למה?
ככה.
וגם יש לזולי יומולדת בשבת...והוא גם יהיה בקוסטה ריקה (יתבונן בלוויתנים) שני ארועים נדירים ומשמחים...אחרת עם מי יהיה לי לריב?...סתם! מזל טוב!
וכמעט באלימות רשמתי אותו למירוץ של 20 ק"מ באוקטובר....
לסיום קצת תמונות-שלא תגידו שהגזמתי ביצירת ציפיות בתחילת הבלוג

וגם היה יום עצמאות לקוסטה ריקה ועוד מליון ארועים חשובים יותר וחשובים פחות.
ולמדינה הקטנה שלי רדופת העניינים....קשה לראות מרחוק-וגם מרגש לראות את כל המחאה...סחטיין ולבי לבי...אני עוד אחזור-איום או הבטחה
מז זה משנה.
צאו לטייל. וסליחה על טעויות ההקלדה למניהן....
אה! ושנה טובה! איפה אתם בחג?
אני?
אני בחוף...קשה.