נכון שלא ידעתם שיש עוד שבטים כאלו.....אני מצא
תי אחד. לא רחוק , פה בקוסטה ריקה ...מסתבר שיש פה עניין. לכל אלו שטיילו כאן וטורחים להסביר לי שוב ושוב שאני גרה בגן עדן....לכל הגיבורים שקראו באתר
למטייל או ב"לאשה" על החופים הקריביים הקסומים...תרגיעו ...ומיד, תודה.
יש כאן אנשים אבודים...אנשים מלובדים (כמו שלוקחים צמר ושמים במים חמים וסבון...ושוחקים והנה יוצא לבד?
אז לא כאלו - אלא אנשים ששמו אותם בלחות וחום ושחקו ושחקו והם נהיו בודדים.)
ככל שעובר הזמן אני מגלה שיש קושי עמוק יותר מהא
תגרים (הממש לא פשוטים דרך אגב) של להעביר את עצמך וילדייך לעבר חוויות קסומות במקום נפלא שבו אפשר גם לחיות בנוחות כלכלית (אהם....לא ממש) הקושי בלהיות אבוד, להיות לבד.
שיחה ארוכה עם חברה מלובדת שלא מוצאת אוזן יומיו
מית לחוויות הכי קטנות וזניחות...אלו שפורקים עם ח
ברה קרובה או שכנה...אלו שאם לא פורקים הן הופכות להיות צמיגיות, ובלי ששמת לב הן הופכות לשיטפון מציף...וכשכבר יש שנייה של דיבור עם אדם מוכר אתה כל כך מוצף ומוציא הכול בבת אחת....לא , לא בריא לשני הצדדים.
אז הנה, אתם אהובים שלי תהיו האוזן שתוצף...מוכנים? היכון, צא!!!!!! (למי שלא הבין-זה הזמן לברוח מהבלוג...שלא תגידו שלא הזהרתי מראש
.)
אנחנו גרים באחד המקומות היפים שראיתי. מחלון המטבח אפשר לראות בבוקר את הר הגעש טוריאלבה
מעלה עשן...למי לא מאמין הנה הוא הסניור המכובד
והנה טיולון שעשינו אחה"צ אצלנו בחצר ...תודו שזה מדהים עד כדי יפה במיוחד
גילינו פה אנשים פתוחים וחברותיים בשיא הפשטות, כולם אומרים שלום ואפשר ללכת בשביל ולפגוש את האנשים העמלים האלו חוזרים הביתה לארוחת הצהריים כשהמצ'טה תלויה להם על המותניים בחבל פשוט. יש כאן זקנות נעימות ואנשים בגילנו עם סקרנות ועם הרבה שמחה בסיסית ושלווה. יופי.
הסקרנות היא כנראה מה שהביא את הצורך להיכנס לשטח הבית שלנו בלילות. כאילו במעקב צמוד, ביום שזולי חוזר מאוחר או נוסע לארץ למשל, בסביבות השעה תשע בערה מתחילה ההתרחשות (זה קרה פעמיים לכן אני מדברת בלשון רבים). קולות וצעדים והנה השער פתוח, ואם הוא נעול אז משתמשים בפירצה בגדר. כבר פעמיים הוזעקו חברים לבוא לעזור (המשטרה ישנה אך ישנה מלשון לישון). כולם מופתעים, אין דברים כאלו באזור...זו הסקרנות, אנחנו אטרקציה...תודה על המחמאה אבל אשמח לא להיות אטרקציה מסוג זה.
מה עושים? מביאים כלב...שמירה...גדול...אימתני...מרתיע. אבל בדיוק חסרים כרגע כאלו באזור אז הנה מה שהגיע במקום. נא להכיר כלבה נטולת שם הסנדל לשם קנה המידה (מידה 41).
היא מותק ואפילו נובחת אבל זה לא ממש מרתיע...זה יותר מצחיק ממרתיע. אז מה עושים? (שאלתי שוב את המקומיים...) תביאי נשק הביתה. יופי. לא תודה.
מסתמן פתרון בצורתו של שומר לילה שישב מחוץ לדלתי בימים שזולי איננו...זה לא יהיה זול אבל אולי זה יעזור. העיקר אנחנו לא בסן חוזה....מי רוצה לגור בכלוב (אני?)
אתגר אחר הוא אתגר הגן...אני מקווה שהבנות תסלחנה לי שאני ככה מספרת. התחיל הגן לפני כשבועיים. התרגשות גדולה, לטליה זהו גן ראשון ובכל מקרה לשתיהן זו התחלה גדולה, שפה אחרת ועוד ועוד....
מתלבשים , מצחצחים שיניים הולכים לגן -הנה ככה הן נראו ביום הראשון לגן...מתוקות
ואז מתחיל "לאאאאאאאאאא!!!!!! אמא!!!!!!!!!אל תלכי!!!!!אל תשאירי אותי פה!!!!!!!אני רוצה להיות רק איתך!!!!!את יקרה לי!!!!!!!!!"
מהמם.
בהתחשב בזה שזה בא עם דמעות ואחיזה בציפורניים אפשר להבין שזו תמונה קשה לעיכול...לפחות לבטן שלי.
אני מספרת על זה מפני שהיום זו הפעם הראשונה שזה לא קרה. היום זה היום הראשון שלי שיצאתי משם עם הרגשת הקלה נעימה....אני פה בבית, זה בוקר ואני לבד...דבר שלא התרחש במשך חמש וחצי שנים.
אני מקווה שאתם שמחים בשמחתי...ותרומות תתקבלנה בברכה (לטיפול הפסיכולוגי העתידי של הבנות).
אבל בלי ציניות לרגע...זה ממש לא נעים והלב נשבר כל פעם מחדש...ניסיתי להישאר אתן למשך כמה ימים אבל בכל ערב אני רואה את רמת החרדה שלהן עולה...הרי אחרי שהולכים לישון...יש גן. הרצון להשאיר אותן בבית ולחסוך מהן את העניין הוא כל כך חזק שאני צריכה בכוח לדחוף אותו פנימה ולהזכיר לעצמי שהן תתרגלנה לאט לאט ושאני תמיד כאן לתמוך וכו וכו וכו...
בסוף אני אולי אשכנע את עצמי שזה בסדר
והנה כמה תמונות שצילמתי בגן...שבעצם הוא די מתוק. זה לא משנה את דעתי לגבי הצורך להעביר את "גן תלתן" מציפורי לקוסטה ריקה-מיד!!!!
.
יאללה, לאתגר הבא. חד הוריות זמנית כפויה. כפי שאתם יודעים זולי עובד מאד מאד מאד קשה. וזה אומר שהוא המון בנסיעות. פועל יוצא אני מבלה הרבה מאד זמן על תקן חד הורה בפועל
אין לי יותר מה להגיד בנושא – קשה לכל הנוגעים בדבר.
האתגר האנתרופוסופי.........יש לי מה להגיד. מכיוון שיש צורך בהרבה עזרה בגן הילדים של הבנות...חסר בצוות ובהכשרות פורמאליות, נתבקשתי לעזור, הסכמתי. אז ככה : אני אחראית על קניית האוכל לגן ולבי"ס – איך זה קרה....עד כה הילדים אכלו ממרח שעועית משומר על לחם לבן ושתו זיפ. (למי שנולד מאוחר מספיק-תחפשו זיפ בויקיפדיה) מכיוון שביקשתי שינוי – קיבלתי.עכשיו הם אוכלים פירות וירקות מהשוק הנפלא של טוריאלבה, אוכלים לחם תוצרת בית, גרנולה , יוגורט ושותים מים. זה החזיק מעמד שבוע....מסתבר שיש להם היום ישיבה בנושא האוכל הלא טעים...לא הוזמנתי אבל הבטיחו להעביר לי רשימת קניות...מעניין.
כמו כן אני מלמדת את ילדי הגן הגדולים (גילאי מעין) מלאכת יד.כשנכנסתי למצב ה "במקרה הכינותי מראש" תחקרתי את הגננת (בספרדית עברית שכזו) לגבי התקופה ...בגן אנתרופוסופי יש תקופות שלרוב מונחות על פי העונות...מה העונה עכשיו? הגננת אמרה לי שזו תקופת הזריעה.יופי!!!!זריעה-סתיו כתומים צהובים....לא. שאלתי מה הצבע וענו לי "ירוק".מה למען האל אני אמורה לעשות עם זה?????????תחקרתי את חבריי המקומיים והתשובה שקיבלתי היא: העונה היא כרגע חורף.אם תצא אחר כך השמש יהיה קיץ.כרגע-חורף....מה לא ברור לך? תראי ...יורד גשם-חורף.עד מתי? מאיפה אני יודע ...עד שתצא השמש ואז קיץ.תפרנו גמדים ירוקים....שטיינר מתהפך בקברו.
ואלו מימים אחרונים של חופש גדול שארך 7 חודשים....
אני גם מלווה את הגן פעם בשבועיים לשעורי השחייה-יותר מתוך חרדה מאשר מאלטרואיזם.
אבל אסור להגיד שה כ ל לא טוב. עשיתי הפסקה בכתיבה והחזרתי את הבנות מהגן. היה יום טוב.
חוצמזה לפני שבוע היינו בחוף הקריבי לסופ"ש , ככה לפני שזולי טס לארץ. מה לאמר...מקסים, ישנו בבקתה אקולוגית עם מנהלים מברצלונה (כמעט התפתיתי לשאול אותם אם יש להם קשר משפחתי למנואל מהמלון של פולטי-פשוט לשמוע אותם מדברים זה כל כך מקסים) מעל החדר גרה להקת קופי שאגן, ראינו עצלנאים שזו בערך החיה הכי חמודה שפגשתי והחופים כמו בסרטים...יפים יפים. ומסתבר שיש שם גן אנתרופוסופי קטן והם שמעו שאני כאן (לא ברור לי איך) והזמינו לביקור...היה מרגש מאד והייתי שמחה לו יכולנו להיות בגן שלהם...אבל אי אפשר, לפחות נוצר מעין שיתוף פעולה איתן והוזמנו לבוא להתארח עם הילדות מתי שבא לנו.הנה כמה תמונות
וחוצמזה יש פה אנשים טובים שתמיד שמחים לעזור ולהיות חברים...וזולי פוגש עכשיו את שירלי בארץ אחרי 4 חודשי פירוד אב ובת המתוקה שזה בפני עצמו מרגש...ויחזור עם קפה נחלה עם הל (אתה רושם ?) ויפה פה עד מאד מאד.וחוץ מזה ....הכול בעצם אותו דבר אז לפחות שהנוף יהיה ירקרק.ולמעין שלי נשרה היום שן ראשונה - אז אני רצה לכתוב מכתב מטעם פיית השיניים....אל תגלו
.
.
אמא-אם את קוראת המצאתי הכל, נורא כיף פה והנכדות פורחות.אל תאמיני לאף מילה הכל צורך בתשומת לב
.
.
יאללה חברים , אהבה ושיר
.
