נראה כי המרחק בין כתיבה לכתיבה גדל בכל פעם...מענין אם זו השגרה שטפטפה בלי ששמתי לב אל תוך חיי או שהכתיבה מגיעה יותר בקלות כשיש מצוקה....ועכשיו אין ממש...
כל כך הרבה דברים קורים כאן שקשה יהיה להעביר את הכל...אחלו לי בהצלחה!
אז מה היה?
פסח.
אני ידועה כמבריזנית ליל סדר, במשך שנים ברחתי למצרים בכדי לעשות "ונהפוך הוא" על כל העניין...וראו זה פלא, פתאום כשיש משפחה יש דגדוג שכזה בקצה האצבע הימנית ברגל שמאל (שם יושבת הפולניות דרך אגב למי שלא בקיא בהלכות האימפריה)...ומכיוון שעדין לא ממש הכרנו אנשים לחגוג עמם..התפתינו להצעה לנסוע עם שתי משפחות נוספות לחגוג במלון מטיילים ישראלי באזור החוף.
אם פרשתם עכשיו לאות מחאה על חוסר האינטליגנציה של הכותבת-אני אתכם. אתם צודקים...כל האזהרות טמונות להן במשפט ההוא...וידענו שכך...אבל לא יכולנו לדמיין עד כמה.
שאחסוך את התיאור? אקצר אותו- המקום נראה כמו אזור התעשיה של הקריות פעם, כמו כן זה בא קומפלט עם אותו הריח ואותם אחוזי לחות. כמות אדירה של בני תשחורת הלומי עישונים ומפוצצי אגו, המון ילדים שהם לא שלנו, ואוכל מסורתי- ובכדי שלא ישעמם רעידונת אדמה בקומה 4 על מרפסת שנבנתה על ידי בני 5 ( כנראה). לא שמה תמונות. לא רוצה לזכור. יצאנו מעבדות לחירות מעצם החזרה הביתה.
והנה מתקרב לו ארוע בינ"ל נוסף, יום ההולדת של טליה...הוחלט על חגיגת גן צנועה ותו לא.
נתפרה שמלה ועל הדרך גם חולצה למעין ותיק לי
הגזרה וההדרכה לשמלה של טליה (קיימת לכל מידה כולל למבוגר) זו הדרכה נפלאה ואתר מומלץ בכל מקרה. חולצת הכיווצים של מעין היא קלילה לביצוע-שוב , לכל מידה בהדרכה נפלאה של המלכה מרתה.
והתיק- שהוא אחד המוצלחים לדעתי מבחינת גזרה הוא תיק עופרה הידוע ...לחלקנו אני משערת שהוא ידוע...אלו מאיתנו עם מחלת הנפש הזו..
ונחזור לענייננו.....כך נחגגות ימי הולדת בגן בקוסטה ריקה: איפור פנים, צעקות, ליצנים , חשפנית (אני כמעט בטוחה שאני לא ממציאה עכשיו...ואם כן אז מה) וגולת הכותרת- פיניאטה. זוהי הגרסה הלטינית לשמחה: דמות אהובה (יש בצורות שונות כמו תינוק שרק נולד, דורה, קיטי, סופר מן וחברים)עשויה עיסת נייר. העוללים ישובים במעגל וחובטים על פי תור בדמות. ההורה המאושר אחראי להרים ולהוריד הדמות באמצעות חבל בכדי לטמטם את הילדים אחוזי האמוק עוד קצת. ומה מקבל ילד טוב שמביא מכות רצח? ממתקים. עם מותה הטראגי של הדמות וקריעת קרביה מעיפים לכל עבר ממתקים (קצת כמו בבר מצווה) וכל ילד רץ, דורך על גופות חבריו ואוסף כמה שרק יכול לשקית. ההורים? כמובן עוזרים...וכמו הורים בכל העולם...יש שמץ אלימות לעתים מילולית...לעתים קטנות שלא רואים בכדי לאגור את הממתקים. הגזמתי? קצת, מותר לי. הנה כך נראו הבנות כשאספתי אותן מהגן אחרי ארוע כזה...מה שלא רואים זה את כמות הסוכר בדם
כמובן שרצינו להמנע מהתרחיש הנ"ל...אז חשבנו איך???? ואז התחלתי לתפור...
תפרתי שקית אישית לכל ילד עם שמו על השקית...ובתוכן חיכו שוקולד,סוכריות גומי ללא צבעי מאכל (זה לא הפך אותן ליותר בריאות) שרשרת -צמיד קלועה מחוטים וחרוזים והכנו מעין מקל שאליו קשורים סרטים ארוכים...למשחק. הבנות וזולי כולם נרתמו לעשייה והיה ממש כיף.
הנה התוצאה
חוצמזה הוכנו קרטיבים מפירות...מנגו בבלנדר עם קצת חלב קוקוס...בכוסות פלסטיק וכפיות צבעונית כמקלות (ברירת מחדל בשל אילוצים) והנה הם במלוא תפארתם במקפיא.
נבחרה עוגה על ידי החוגגת הראשית - ללא היסוס - שוקולד! אמנם יצאה עוגה מכוערת להפליא (מקרה שאינו נדיר) אבל ההפתעה הגדולה היתה שהיא יצאה מ ע ו ל ה!!!! אז יאללה למי אכפת אם היא יפה!!!!
אבל נשארה בעית הבידור. מאיפה אני מוצאת חשפנית? או ליצן? ומה התחליף ההגיוני? בשעתו,בארץ ישראל, ביום ההולדת של מעין הקראנו סיפור מקסים ובמקביל הנחנו על מגש בהתאמה דברים שתאמו את הסיפור...אבנים יפות, צדפים, פרחים, נצנצים במקום שלג ומשי צבעוני במקום קשת. הסיפור הנפלא הזה הוא "אילו נשיקות היו צבעים"
מעבר לציורים הנעימים הוא פשוט סיפור קסום...
הבעיה?
יש לי אותו בעברית...הם לא ממש יודעים עברית בגן.
בעיה מס 2? אין כמעט ספרי ילדים טובים בספרדית בקוסטה ריקה-חרשתי כל פינה באזור...ולא היה לי זמן להזמין באינטרנט.
המסקנה?
יש לקוות שקיימים אנשים מושחתים דוברי ספרדית...כאלו שאין להם שום כבוד לזכויות יוצרים...האלו ההכי גרועים.
מהמחשב כבר יצא עשן בשלב מסויים כשביליתי את מיטב זמני בחיפוש המושחת הרצוי.
ומצאתי
איזה טמבל הקדיש את הספר על טקסטו המלא לחברתו...בספרדית. טוב שיש כאלו. הבעיה נפתרה.
הגיע היום הגדול....יש לנו מסורת קטנה שבה בלילה שקודם ליום ההולדת אנו תולים שרשרת דגלונים שנתפרנה לפני כמה שנים ומכינים שולחן קטן ועליו שתיה וממתק כלשהו ואת המתנות. ככה זה נראה...
ואז הערתי אותה בלחישה, יש לך יום הולדת..."היום????זה היום?" ומיד התישבה. די במילים...תראו לבד
ולהלן פירוט מתנות:
מהסבים וסבתות שבארץ- נעלי קרוקס
מאתנו:
מנשא לבובה - קל לתפירה ומאד משמח ילדים קטנים. בא מהספר המופלא הזה. וכתר נסיכות סגול ממשי צבוע ידנית לבד צמר ורקמה....בהשראת הגננים של מעין מגן תלתן בארץ.
התלבשנו והלכנו לחגוג בגן...היה ממש כיף אם כי התמונות מטושטשות-לא נורא. אפשר לחזות בכיעור העוגה.
חסל סדר יום הולדת.
מה תעשה אשה אשר הקדישה את בקריה בחמש וחצי השנים האחרונות לגידול עוללים כאשר לפתע מתפנים לה 3 בקרים בשבוע?
יפה אמרתם...תלך לחדר כושר.
רק קצת רקע. אני שונאת חדרי כושר...יש בי תעוב עמוק כלפי הפעילות והמקום..אני זורמת...אני יוגה ושחיה...אני ...אני- מסתבר שאין לי מושג מה באמת אני.
אז ככה. השנים וההריונות עשו עבודה יפה ויסודית בהשחתת גופי החטוב (מותר לי לכתוב מה שאני רוצה - אז שקט!). אבל מאז ומעולם שנאתי לרוץ...ואו להתאמץ ממש במישור הפיזי נטול המטרה .
ישנו איש יקר , בעל של חברה שעבר תהליך התמרה. תמיד רציתי להיות מאלו שמתמכרים לכושר, מעולם לא הצלחתי לעבור את הסף, כתבתי לו "איך מתחילים?"...הוא בעקרון רץ, אבל לא ממש כדאי שארוץ כי אני עלולה ללקות בלבי וחבל. והנה איש אחד שאני לא הכי מכירה הצליח לדרדר אותי לחדר הכושר. יש לו בלוג נפלא ומעורר השראה ומצחיק .
הגעתי לחדר הכושר הקרוב לביתי...מבועתת עד עמקי נשמתי-הרגשתי שהנה אני מתעמתת עם השדים שלי.בפגישה שבה מודדים אחוזי שומן (נו באמת!!!! יש להוציא בדיקות כאלו מהחוק) גבה ומשקל...התחיל האיש לנסות לברר מה המטרות שלי. אין לי...המטרה היא לא לפחד...זאת אומרת שברור שהמטרה היא להראות נפלא ושרירית וחטובה אבל לא נראה לי לגיטימי אז חירבשתי לו על בריאות..לפי המבט הבנתי שהוא לא קונה את זה אבל ניחא.כנראה שהעברתי מסר מאד אומלל...מכיוון שהתוכנית שקיבלתי מתאימה לאנשים נטולי דופק ואו יכולת מינימלית ....צודק...
התחלתי....לעצמי שיננתי שאני כאן בשביל שעורי היוגה והפילאטיס...אבל ביקור בשעור יוגה נגמר בטראומה-זו יוגה של חדרי כושר...לא נושמים, זה מיותר. אז ככה כמו שאני עם הבגדים הלא מותאמים שלי ונעלי ספורט חדשות (כי לא מרשים משום מה עם כפכפי אצבע) והשער שלי שעובר תהליך לא מוגדר של גדילה מואצת לכל הכיוונים בו זמנית (נושא כאוב בפני עצמו שיכול להיות ויזכה בבלוג שלם משל עצמו) והגנים הלבנבנים שלי שגורמים לי להאדים בשניה שעולה לי הדופק (שזה מיידי)...בקיצר, לא מחזה מומלץ...לא נראה לי שאהיה ממקדמי המכירות של המקום עם איך שאני נראית כשאני שם...והבעיה החמורה היא שאני מוקפת בנשים חטובות ומושתלות להפליא וגם סתם אנשים יפים עם שרירים ובלי שום אחוז שומן.....
אבל מה זה....אני פתאום נהנית. אוי ואבוי...שלוש פעמים בשבוע...ורק מחכה לזה.
היה צורך במוסיקה שתלווה את התהליך (בעיקר התהלך בו אני כמעט עפה מהאליפטי או רועדת כולי בנסיון נואש להרים משקולת מיקרוסקופית)...נגן המוסיקה נרכש, ורוד.
מורידה אליו את כל הדיסקים שיש לי...רצה (נוסעת) למכון הכושר...עולה על ההליכון...ואז מבינה.
הטעם שלי במוסיקה הוא בעייתי...קרול קינג לא עושה לי את זה ....ג'ניס ג'ופלין לא מצליחה לרומם את רוחי המיוזעת...ושם טוב לוי..מתוק אך מלנכולי.הושיעו אחים!!!!!! פניתי אל חברי והנה באה הישועה שוב מאיש הריצה שנתן לי קישור מעולה להורדת קבצי רדיו. אני שמחה, כולם מרוצים...יש לאמא איפה להוציא את העצבים...וחוצמזה הבנות טוענות שאני ממש שרירית (אני מעריכה תמימות ילדותית ברגעים שכאלו).
אבל כשגרים במדינה טרופית יפה (מעין מתעקשת שקוסטה ריקה מכוערת...סוג של התמודדות)יש מחיר...והמחיר הפעוט צץ במקומות הכי לא צפויים. תמונה פסטורלית בה אני ובנותי יושבות ומאזינות לשיר מאיה של שלום חנוך ביו טיוב, בקומה העליונה.והנה עובר לו מין רחש...תוך שניה וחצי אוחזת שתי ילדות שעטתי במדרגות ועפתי לרחוב...כמו שאר האנשים סביבי...וזה המשיך....ברוכים הבאים לקוסטה ריקה. רעידת אדמה 6.1 בסולם ריכטר עם מוקד מאד קרוב אלינו....מקסים.
יש לציין שהתחמקתי יפה מהשאלות של מעין (כשהיא הצליחו לדבר אחרי כשעה)"למה האדמה זזה?"- זה קורה...."אז למה רצנו החוצה?" - כי ככה צריך לעשות כשהאדמה זזה (?) "כי הבית יכול ליפול עלינו?"....מה פתאום! יש לנו בית חזק! הכל בסדר מתוקה...פשוט ככה עושים..יו תראי איזה חתול חמוד....זאת אומרת ציפור...הנה כלב!!!!!!!!"אמא?" - כן מתוקה שלי "למה את נראית נורא מפחדת?" - שיט. מעין...נכון אמא נורא שרירית וחטובה?
הבעיה עם רעידת אדמה...זה שזה קורה פה הרבה ואחרי שזה קורה...כל הזמן נדמה שהנה זה קורה
שוב...לא ישנתי טוב אבל זה רגיל.
והנה מעין שביקשה לנגן על פסנתר וזה החזיק בדיוק 3 שעורים...למרות שטליה נהנתה לשחק בחדר הצמוד בזמן השעור של אחותה הגדולה
ואז פנתה פנתה לתחום המים והיא מדהימה...לומדת חתירה וזינוקים, פשוט לוויתנית קטנה
וכשבגן ביקשו לבוא מחופשים למה שרוצים להיות כשתהינה גדולות, מעין בחרה ברקדנית וטליה ברופאה....איך שזה נראה עכשיו מעין יותר בכיוון הרציני וטליה יותר בכיוון של רקדנית בארים הוללת אבל ימים יגידו
והנה עוד כמה סתם מהיומיום...
ולסיום זכיתי בכאב שיניים שגרם לי לרצות למות למשך כשבוע....לחיי הסמים שמוכרים בבית במרקחת!
חברים יקירם...בטח שכחתי אלפי תרחישים מופלאים ושגרתיים...
ומחר זולי ואני חוגגים 7 שנות יחד...
זו גם שגרה וגם היא מבורכת
הרבה אהבה ותודה על היותכם.
הדס החטובה והשרירית
ושיר כמובן
