טוב, המחשב החלים ממחלה וויראלית קשה והנה מה שרציתי לכתוב כבר כיומיים ושמרתי בבטן.
תפירה....לכאורה מלאכת יד המשמשת אנשים מזה שנים לתיקון וייצור מלבושים, ווילונות ומה לא...בשבילי?תרפיה , ביטוי עצמי והנאה הנאה הנאה.
הכל התחיל ממכונת תפירה שוודית שסבתא דבורה העבירה אלי.
במהלך ילדותי זכיתי לשתי סבתות מוכשרות עד מאד בכל תחומי מלאכת היד...וזכיתי ללמוד מהן.
סבתא חנה היתה מלכת הקרושה...סריגה במסרגה אחת...מין סבתא של ימים עברו, עם אוכל רוסי רומני, שער אפור כחול ואופי....הרבה אופי, מהסוג המעניין וה...איך לאמר...מאתגר.
סבתא דבורה היתה מלכת ה...הכל אני משערת, תפירה, סריגה מדוייקת ומהירה, הגדרת כל צמח ופרח קיים, בישול
ערבי,סיני ומה לא...ואופי...הרבה אופי....ראו ערך סבתא חנה פלוס עניינים.
ומה ירשתי חוץ ממכונה? אופי....הרבה אופי-ולא אוסיף...אני משערת שהבנתם.
לפני כשבע שנים האבא שלי בא לבקרני בדירתי (או יותר מדוייק-לול משופץ שגרתי בו בעין איילה)והביא לי את שולחן התפירה של סבתא דבורה.כשסידרתי אותו נפלה ממנו המגירה הקטנה וממנה נשפכו מאות כפתורים, הטלפון צלצל...אבא בדרך ממני ונוסע אל סבתא דבורה שלא מרגישה טוב. כחצי שעה אחר כך
עוד טלפון, סבתא דבורה נפטרה. אני עם הכפתורים על הרצפה.
בבוקר של אותו ים גם גיליתי לתדהמתי שאני בהריון.
חודש לאחר מכן אני עם שולחן ולא בהריון....מתחילה לבדוק איך עובדת המכונה. ממשיכה מסורת תפירה.
לאורך השנים לימדתי את עצמי ונעזרתי בחברות בכדי לפצח את העניין הזה-ודרכי כה ארוכה עוד...אבל כמה נעימה..
מאז עברתי עוד שלושה הריונות, ילדתי שתי בנות מדהימות ואיבדתי עוד תינוק או תינוקת בחודש חמישי.
והמשכתי לחזור לתפירה.
תפרתי שמלות ושמיכות ובובות...
גם כאן, בארץ רחוקה... רחוקה כל כך....תופרת.
בדים שהגיעו מחברה בארץ, מכונת תפירה שנקנתה....שמלות לילדות...בובות לקראת חד המולד כמתנה לגן של מעין ולעץ המיועד שלנו-אחרי הכל - משפחה מעורבת-סופגניות על עצים אנחנו.
הנה תמונות...חלק מהבובות הן לא שלי אלא מתנה מחברה (הנסיך והנסיכה).
השמלות של טליה הן מגזרות חינם של
ושל מעין מהדרכה באתר הנפלא הזה
והנה התמונות
סיפור על שמיכה...או על תינוקת...או על אמהות.
לפני כשנתיים התחלתי לתפור שמיכת טלאים לחברה שהיתה בהריון....
התרגשות גדולה...
החברה נסעה לקנות בדים בתל אביב...וביחד בנינו את הדוגמא...סידרנו את הריבועים התפורים על שולחן האוכל שלי והיא התקשרה לספר לבעלה עד כמה מקסים זה הולך להיות.
כשאני תופרת , אני חושבת על האדם המיועד לקבל את התשורה...זה הופך את העניין למעט יותר מתפירה...נכנסת אהבה לכל התהליך.
תפרתי ותפרתי לתינוקת והקפדתי לא לסיים עד יום הלידה.
ב 25 לאוקטובר הגיע היום הנפלא, ותינוקת חדשה ויפהפיה הצטרפה לעולם.
רקמתי את אותיות שמה על פינת השמיכה...תוך כדי כך התברר שהיא לא בטוב.
בבוקר מוקדם סיימתי את התפר האחרון באות "ה", הטלפון ציפצף...הודעת טקסט. התינוקת לא איתנו יותר.
השמיכה הפכה לתחריכים, היא נקברה עטופה באהבת כולם ובשמיכה הקטנה והצבעונית.
מעולם לא חוויתי תחושות מנוגדות יותר...היופי שביצירה, השמחה שבהענקה האלם המוחלט נוכח מוות של ילד. העצב וחוסר האונים, חוסר היכולת לתת תמיכה הולמת לאמא...
אתמול בבוקר ,שנה וחודש אחרי, נולדה תינוקת. אחות קטנה לאותה מלאכית...הלכתי לקנות בדים...והנה אני תופרת.
ברוכה הבאה לעולם תינוקת.
המון אהבה.
חג חנוכה מלא באור
ושיר מוקדש לך.
