הבלוג האופטימי.......כמעט

נשבעת לכם התכוונתי לכתוב בלוג נוטף אופטימיות.
התחלתי לחבר בראש ארועים שונים שגרמו לי עונג בשבוע האחרון ושכתבתי בראש איך אדהים את כולכם בבלוג מתוק מדבש....סוכריית וורטהימר...גלידת וניל.....
איך יכולתי לדעת שהכל ישתנה? מה , אני אשמה שהתחיל (התחיל-משמע לא הפסיק) לרדת גשם???!!!!
איך אני אמורה להבין מה משמעות הנהר המדהים שלגדותיו עישנתי את נובלס הערב שלי (לא נשארו הרבה)....הנהר הזה הוא בעצם הרחוב שלי...חשבנו שזה מדהים  וקצת חששנו כי זה נראה קצת ...קצת ...איך לאמר....זורם מדי.
התעוררנו בבוקר והבנו שבפרוור שבו אנו גרים יש מצב חרום "אדום", 20 איש נהרגו מגלישת בוץ ועוד כמה נעדרים .
גשם...גשמי ברכה שקצת התלהבו יתר על המידה.
חוסר האיזון העולמי משגע אותי...אני שומעת על החמסינים בארץ, ופה? לא מפסיק הגשם. הארץ הזו ירוקה ויפה באופן קיצוני....עכשיו הבנתי למה. אליה וקוץ בה.
טוב, הבטחתי אופטימיות? קבלו!
היינו בלונה פארק! זה תמיד כיף, אמנם ירד גשם וזולי היה מבועת קלות ממתקן שעלה אליו עם מעין (לא, הוא לא חושב שזה מצחיק.....אני כן-כי אני הרי אופטימית שכזו!) הבנות נהנו, גילינו צדדים חדשים במעין (עכשיו -פיראטים!!!!!לא שהיה מי שיעלה איתה...)ואפילו ראינו חתן וכלה (תרחיש שגורם לבכורתנו לפרפר מהתרגשות) הנה תמונות-בעיקר של גלידה, ככה זה בלונה פארק

 ואז חגגנו חג יהודי טוב בשם האלווין, הבנות עלו על מדי א' (תחפושות הפרפרים החד פעמיות....רק מי שעוקב אחרי הבלוג יודע על מה אני מדברת. ןכם-יש בוחן בסוף) ויחד הלכנו לארוע השכונתי שלנו שבו באופן מקורי היו איפורי פנים וממתקים (אני מרגישה סוג של דה ז'ה וו-אבל לא מהסוג הרע-אני לא אתלונן-לא תצליחו להפיל אותי!) ואז כל ילדי הרחוב ביחד עברו מבית לבית....נו אתם יודעים איך זה-הרי ראיתם טלויזיה. הערב הסתיים עם שקית ענקית מלאה בסוכריות/מרשמלו כחול/שוקולד/מסטיקים ועוד רבים מאבות המזון. הייתי אמא למופת והפעם הרשיתי להן לבחור 5 ממתקים (עם הגבלות) והשאר עבר כתרומה לנזקקים (למשרד של זולי)-כי הרי צדקה מצילה ממוות.

כמו כן יש רגעי קסם בבריכה השכונתית (אני שופעת חיוביות-אני מקווה ששמתם לב)

שבת שעברה נסענו לטיולון פה באזור וראינו שבעצם הפרוור המשעמם משהו שלנו יושב בתוך מקום אלוהי....זה שגלשה בו האדמה....רגע, רגע, אופטימי!!! שניה , הנה זה בא:
נסענו במהלך השבוע שעבר לעיירה שבה אנחנו רוצים לגור, בתקווה להשתחל למגורי סגל של איזה קמפוס מדהים ביופיו- אני יודעת שאין לי שום קשר לבוטניקה טרופית (למרות שיש לי בבית כמה ג'וקים ממש אקזוטיים שבטח מבינים בצמחיה!!!!)
אבל קיווינו....לאכזבתנו (א ו פ ט י מ י ו ת אמרתי!!????)לא נראה שיש מקום (מכיוון אולי שאין לנו שום קשר לבוטניקה....וכו'...) אבל אולי אם 10 אנשים שבתור לפנינו יאבדו את שפיות דעתם ולא ירצו לגור שם....ועוד כמה פסיכופטים יחליטו לעזוב את המקום המהמם הזה (עם אגם וגנים בוטניים ובתים יפים ומיחזור ו....נו...והכל מושלם כזה)אז אולי יהיה לנו מקום. אופטימי לא?! או קיי אז מה דעתכם על זה:
אחרי הפגישה הזו נסענו לראות בית שנמצא בשלבי בנייה אחרונים. בונים אותו זוג- הוא אדריכל והיא מיילדת בית (כבר נשמע לי מעולה!) והבית הזה נמצא בהרים (זה לא איפה שגולשת אדמה?) . בקיצור המקום והבית יפים באופן מזעזע, מין בית שכזה שכשנכנסנו יצא לנו מין "אחחחחחחחח......" שכזה והתחלתי להציב בדמיוני רהיטים וואזות עם כלניות (או איזה פרח שיש להם כאן) ויש עליית גג ונוף מדהים של עמק ירוק...אחחחחחח. אבל...קצת קטן.ו...אין ממש ארונות...ו...קצת...נו טוב, מאד מאד מבודד...אופטימית אבל עם בן זוג מציאותי.
בכדי שתבינו על מה מדובר הנה כמה ממתקי עיניים מהאזור

ואז הגיע היום שבו הבנו שאם אנחנו בעיר בחודשים הקרובים (עד שהבית בטוריאלבה יגדל ויצמיח ארונות ואו לחילופין אגיע לפריצת הדרך המחקרית שלי בתחום עלי הבננה) יש לאפשר לבנותינו לשהות בקרב בני גילן, זה כנראה חיוני מכיוון שהתחילו סימני מצוקה קלים כגון: "אני רוצה ללכת כבר לגן עם ילדים אחרים!" או קיי הפנמנו ויצאנו לדרך. יש לציין כי האופנה המאד מאד רווחת פה היא גנים הפועלים בשיטת מונטיסורי. חלילה לי מלפסול.
פוסלת.
 סליחה אני מצטערת זה ממש, אבל ממש ממש ממש לא נראה לי-אני בטוחה שיש מי שמאד רוצה שהילד שלו ילמד 6 שפות , הנדסה, גאוגרפיה ו5 ענפי ספורט-יופי לכם. אנחנו לא! (תודה לזולי על הגיבוי בדרכי המוזרה גם בימים קשים).
אבל.......אין ברירה!
אז ביקרנו בגן, מעין מיד הודיעה לי שאני מוזמנת לעוף לה מהעיניים לאלתר ושלא אעז גם להציץ ושהיא גם לא רוצה לשמוע את הקול שלי אז שאני אלך עם טליה לקטנים. הפנמתי. הלכתי.
אבל ברור שהצצתי, וברור שהיא קלטה אותי וזרתה בי מבטים מלאי תועבה בסגנון של "את ממש פאדיחה של אמא, לא מספיק שהסתפרת מכוער , את גם לא משחררת-יאללה תני גז."
היינו שם יומיים, קניתי את כל מה שאמרו לי לקנות (מגבונים, שקיות זיפ לוק שמכורים אליהם פה, מברשת שיניים (גם עם זה יש עניין שיש לבדוק לעומק בעתיד) ועוד ועוד...
אני לא חושבת שנחזור לשם.אסור לילדים שם "לא לעשות כלום"...לא ממש משחקים ביחד...נראה לי שלקחו שם את העניין בכיוון לא ממש חיובי ולא נראה לי שמונטיסורי היו שמחים על כך...גם אני לא.
אל תגלו לגננת...
.אני לא רוצה להעלות כאן את הסיבות(שכבר העליתי..)...כנראה שאני אשמה...אשמה אבל אופטימית! כל כך אופטימית שהתחננתי למרחב וזמן לחשוב על העניין-אז בבוקרו של היום השלישי ארגנו לי מצב חירום (גשם, אדמה.....)והופ הנה נוצל המצב לבדוק גן נוסף....נראה מה ילד יום.
 העיקר שבשנת הלימודים הקרובה הן תהיינה בגן האנתרופוסופי, יופי לי.
אז בנימה אופטימית זו....אני מאחלת לכם שבת מקסימה ומלאת כל טוב,
ושהגשם שלכם יבוא ושלי יפסיק
ויאללה, לישון.
נשיקות ושיר