המקום הזה מאתגר את החשיבה והתפיסה שלי את העולם (המשפט הזה כל כך לקוי תחבירית שנדמה לי שהוא לא ממש בעברית!)
לעבוד בגינה...מה צריך האדם? ידיים טובות, כובע, מזמרה, מגרפה, קילשון , מעדר...כמה פעמים בשנה חרמש מכני וכו'....מה, לא?
כנראה שלא. יוצא לו איש הכפר בקוסטה ריקה- קושר מאצ'טה למותניו בחבל....וזהו. איתה הוא קוצר, מתחח את האדמה, מסדר, משפץ, מארגן...עוצר רגע לאכול בננה..והגינה סבבה.
בשבת ...מה עושים? קמים מוקדם , מארגנים צידה יוצאים צפונה או דרומה, עומדים 6 שעות בפקק....מכירים את ההמשך לא?
או..אולי אפשר לנסוע לגדר שדה התעופה, להוציא התרמוס עם קפה...כמה טורטיות , הילד יושב על גג האוטו ומסתכלים במטוסים ממריאים ונוחתים. מאיר אפילו כתב על זה שיר-לדעתי לא לזה הוא התכוון....בקוסטה ריקה לא הבינו את מאיר אריאל לגמרי.
לשטוף רצפה...מה צריך? מגב, סמרטוט , דלי מים עם סבון וידיים טובות. לא?
אפשר גם: לפתוח את המים בצינור ולהניח בזהירות על הרצפה (מדובר על המשטח המרוצף בכניסה לבית-בתוך הבית מעבירים סמרטוט לח וזהו)...נכנסים פנימה להכין קערית עם סבון...המים זורמים...מניחים הקערית בחוץ ונכנסים להביא המטאטא...המים זורמים...אומרים שלום לשכנה המוזרה מישראל (הפסיכית שמנקה בעצמה את הבית, מבשלת ומגדלת את ילדיה במו ידיה....גם הבעל מוזר...גם הוא שוטף רצפה-ישמור אותי השם)....מתחילים לקרצף הרצפה באמצעות המטאטא....המים זורמים....מגבירים את זרם המים למקסימום ושוטפים את הסבון לכיוון הרחוב ...הרבה זמן....הרבה מאד זמן...בקיצור הבנתם...לא?
קניות בסופר, איך עושים? מכינים רשימה מדוייקת, שמים ילדה אחת בכסא העגלה ושנייה בסל העגלה הראשי...מקבלים נזיפה ויזואלית מהשומר ...עוברים בין מסדרונות הסופר תוך נסיון להאכיל את הקטנה , להתחמק ממקומות בעיתיים-כגון:אזור הבובות, ממתקים, ואיפור (יש לי בנות-אל תהייו כל כך שיפוטיים!) ולמצוא את המצרכים מהרשימה (שהקטנה מנסה לצייר עליה בעט היחידה שלי ששרדה), בקופה הן גמורות ובוכות שרוצות את ה: ביצת קינדר, שוקולד דורה, מים מוגזים ממותקים וכל שאר פניני החמדה שחברות המרכולים מציבות למען בריאות הילדים(נושא שמכעיס אותי בנפרד וראוי לפינה משלו).....משלמים ובורחים...לא?
או ש....משוטטים במבט חולמני בין חפצי הקולינאריה...מדי פעם עונים לשיחת טלפון מחברה....המוצ'צ'ה רצה אחרי הילדים והקניות.ממממ......שווה את ה200 דולר בחודש! היא גם יודעת לשטוף את חזית הבית ממש טוב...וגם מבשלת...וגם...וגם.(גם על זה יש לי מה להגיד...בהזדמנות)
מה לובשים? פותחים את הארון...מתאימים חולצה למכנסיים , מוסיפים תחתונים...משנים דעה, החולצה שאוהבים הכביסה...אולי הגופיה?...ואם יהיה חם , אז אולי לא את הג'ינס?מה...לא?
או ש: פותחים את הארון ומתבוננים בריכוז רב בשני מדפי הבגדים. מוציאים אחת מתוך 3 חולצות ומכנס ותחתונים.זהו.
אחרי שהתרגלתי להיות עם כל כך מעט חפצים אני קצת מבועתת מזה שהדברים שלנו כבר אמורים להיות כאן...כל כך הסתגלתי...אמנם מפתה להיות הבעלים של קצת יותר גופיות...ובכל זאת, יש איזה קסם בצניעות הכמות.
הרגלים...
הרגלים, אני מרגישה שבאתי מעולם אחר עם הרגלים מגונים משל עצמו וצריכה להתרגל.....נדמה לי שזה קצת קורה מכיוון שאני כבר פחות מופתעת.כוחו של הרגל.
ואצלנו?
מעין בגן העירוני הפאלצני היקר והזמני לחלוטין.היא לרוב נהנית אבל עדין מאותגרת שפה וזה קשה לה, מתוקה. טליה ואמא שלה...זו אני...לא עברו את ההסתגלות לגן בהצלחה.אנחנו בבית-שוב...והאמת, פתאום זה כל כך קל וסבבה, הרגלים!
מצאנו בית לגור בו החל מינואר-עוברים לכפר-יש!!!!!!!!!
הבית בסיום הבנייה שלו , נמצא בתוך מטע קפה עם עצי בננה ונוף אל הר געש מעשן.
הנה הוא לפניכם במלוא הדרו:
אז הפעם קצר
ולא נוותר על שיר
ועל נשיקות רבות
לעבוד בגינה...מה צריך האדם? ידיים טובות, כובע, מזמרה, מגרפה, קילשון , מעדר...כמה פעמים בשנה חרמש מכני וכו'....מה, לא?
כנראה שלא. יוצא לו איש הכפר בקוסטה ריקה- קושר מאצ'טה למותניו בחבל....וזהו. איתה הוא קוצר, מתחח את האדמה, מסדר, משפץ, מארגן...עוצר רגע לאכול בננה..והגינה סבבה.
בשבת ...מה עושים? קמים מוקדם , מארגנים צידה יוצאים צפונה או דרומה, עומדים 6 שעות בפקק....מכירים את ההמשך לא?
או..אולי אפשר לנסוע לגדר שדה התעופה, להוציא התרמוס עם קפה...כמה טורטיות , הילד יושב על גג האוטו ומסתכלים במטוסים ממריאים ונוחתים. מאיר אפילו כתב על זה שיר-לדעתי לא לזה הוא התכוון....בקוסטה ריקה לא הבינו את מאיר אריאל לגמרי.
לשטוף רצפה...מה צריך? מגב, סמרטוט , דלי מים עם סבון וידיים טובות. לא?
אפשר גם: לפתוח את המים בצינור ולהניח בזהירות על הרצפה (מדובר על המשטח המרוצף בכניסה לבית-בתוך הבית מעבירים סמרטוט לח וזהו)...נכנסים פנימה להכין קערית עם סבון...המים זורמים...מניחים הקערית בחוץ ונכנסים להביא המטאטא...המים זורמים...אומרים שלום לשכנה המוזרה מישראל (הפסיכית שמנקה בעצמה את הבית, מבשלת ומגדלת את ילדיה במו ידיה....גם הבעל מוזר...גם הוא שוטף רצפה-ישמור אותי השם)....מתחילים לקרצף הרצפה באמצעות המטאטא....המים זורמים....מגבירים את זרם המים למקסימום ושוטפים את הסבון לכיוון הרחוב ...הרבה זמן....הרבה מאד זמן...בקיצור הבנתם...לא?
קניות בסופר, איך עושים? מכינים רשימה מדוייקת, שמים ילדה אחת בכסא העגלה ושנייה בסל העגלה הראשי...מקבלים נזיפה ויזואלית מהשומר ...עוברים בין מסדרונות הסופר תוך נסיון להאכיל את הקטנה , להתחמק ממקומות בעיתיים-כגון:אזור הבובות, ממתקים, ואיפור (יש לי בנות-אל תהייו כל כך שיפוטיים!) ולמצוא את המצרכים מהרשימה (שהקטנה מנסה לצייר עליה בעט היחידה שלי ששרדה), בקופה הן גמורות ובוכות שרוצות את ה: ביצת קינדר, שוקולד דורה, מים מוגזים ממותקים וכל שאר פניני החמדה שחברות המרכולים מציבות למען בריאות הילדים(נושא שמכעיס אותי בנפרד וראוי לפינה משלו).....משלמים ובורחים...לא?
או ש....משוטטים במבט חולמני בין חפצי הקולינאריה...מדי פעם עונים לשיחת טלפון מחברה....המוצ'צ'ה רצה אחרי הילדים והקניות.ממממ......שווה את ה200 דולר בחודש! היא גם יודעת לשטוף את חזית הבית ממש טוב...וגם מבשלת...וגם...וגם.(גם על זה יש לי מה להגיד...בהזדמנות)
מה לובשים? פותחים את הארון...מתאימים חולצה למכנסיים , מוסיפים תחתונים...משנים דעה, החולצה שאוהבים הכביסה...אולי הגופיה?...ואם יהיה חם , אז אולי לא את הג'ינס?מה...לא?
או ש: פותחים את הארון ומתבוננים בריכוז רב בשני מדפי הבגדים. מוציאים אחת מתוך 3 חולצות ומכנס ותחתונים.זהו.
אחרי שהתרגלתי להיות עם כל כך מעט חפצים אני קצת מבועתת מזה שהדברים שלנו כבר אמורים להיות כאן...כל כך הסתגלתי...אמנם מפתה להיות הבעלים של קצת יותר גופיות...ובכל זאת, יש איזה קסם בצניעות הכמות.
הרגלים...
הרגלים, אני מרגישה שבאתי מעולם אחר עם הרגלים מגונים משל עצמו וצריכה להתרגל.....נדמה לי שזה קצת קורה מכיוון שאני כבר פחות מופתעת.כוחו של הרגל.
ואצלנו?
מעין בגן העירוני הפאלצני היקר והזמני לחלוטין.היא לרוב נהנית אבל עדין מאותגרת שפה וזה קשה לה, מתוקה. טליה ואמא שלה...זו אני...לא עברו את ההסתגלות לגן בהצלחה.אנחנו בבית-שוב...והאמת, פתאום זה כל כך קל וסבבה, הרגלים!
מצאנו בית לגור בו החל מינואר-עוברים לכפר-יש!!!!!!!!!
הבית בסיום הבנייה שלו , נמצא בתוך מטע קפה עם עצי בננה ונוף אל הר געש מעשן.
הנה הוא לפניכם במלוא הדרו:
אז הפעם קצר
ולא נוותר על שיר
ועל נשיקות רבות
אני קוראת אותך דרך דמעה שקופה.
השבמחקחוצמזה, להיות השכנה הפסיכית את כבר רגילה.
ככה אנחנו אוהבים אותך.
עכשיו בבקשה תמונות של דברים שתפרת, ואת המהממות שלך מדגמנות אותם.
נשיקות
בינתיים תופרת בובות אצלם ברגע שתושלם המשפחה....מתכננת קשות על הבדים ששלחת-הבנות רבות על הוורוד כתום הפרחוני!!!
השבמחק